הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר

מאמרים / נשים יוצאות למסע בתרפיה באמנות/ עופרה ירקוני

 

הסיפור מתחיל ב- 12 נשים שרצו שינוי בחיים..
הן נפגשו יחדיו אחת לשבוע ויצאו למסע לגילוי עצמי, באמצעות חומרים, צבעים ומוזיקה.
המסע כלל 20 מפגשים שבמהלכן " הגיבורות" נפרדו מהמקום הבטוח ועלו על הדרך שתוביל אותן למקום הנכסף, החדש, הלא ידוע.  
 
בתחילה, עלתה בקבוצה חרדה גדולה ששיתקה מספר נשים, והן לא יכלו ליצור. שאלות של מקום בקבוצה עלו וצפו על פני השטח- היכן אני ממוקמת ביחס לאחרות? כמה מקום אוכל לתפוס? האם יבינו אותי?  כמה אוכל להיעזר בכוחות הקבוצה במסע הפרטי שלי? מה יחשבו עלי האחרות? מה יקרה לי במגע עם החימר והגואש? האם יש מישהי בקבוצה שלא ארצה להתקרב אליה? האם זה אומר משהו עליי?
המסע לווה ביצירת עבודות אמנות, למרות שלרוב הנשים לא היה רקע קודם , מה שהפך את המגע עם החומרים לעוצמתי ומשמעותי.
רציתי לשתף אתכם בדרך בהן היוו הדימויים והמטפורות אבני דרך למסע:
דינה  יצרה עבודה ובה 3 דימויים. דימוי של אישה כפותה, קשורה. פרפר וציפור. העבודה לא תוכננה מראש, אלא נוצרה בספונטניות אמיתית. דינה הסתכלה על עבודתה וראתה את הדימויים ואת שמה הקטן אותו כתבה בתוך היצירה ואמרה: "אני יוצאת למסע כאישה המצויה בתוך סערת רגשות. אני מרגישה כבולה וסובלת. אני לא כמו פעם, אני רוצה לחיות, לגעת ולהרגיש שוב בניצוץ החיים שאבד. דימוי הפרפר מייצג את התקווה לחופש אמיתי, לחיים מתוך אמת פנימית ללא כבלים מיותרים. דימוי הציפור מכוון לכך שאני דוגרת על הביצים שלי, אולי ילדיי שעליהם אני כה מגוננת. הדגירה, קשורה לרגע הבקיעה המיוחל, שאולי יקרה מתוך התהליך בקבוצה".
לאה ציירה פרח קטן סגול במרכז של דף גדול מאוד. כשסיימה יכלה להגיד שהיא מבינה שהיא מגיעה למסע בודדה מאוד, עם תחושה של ריקנות שעוטפת אותה. יחד עם זה, הלובן הסובב את הפרח, הוא מעין תקווה לפוטנציאל ולאפשרות, שמה שכרגע "אין" – יהיה ויתהווה בתוך התהליך הקבוצתי. ההרגשה של לאה כששיתפה את נשות הקבוצה, שהיא חווה כרגע פחות בדידות וחוויית ה"ביחד" נותנת לה כוח ואומץ.
 
 
לימור הסתובבה בחדר ולא מצאה... עברה מחומר לחומר ואז מצאה דימוי שדיבר אליה והדביקה אותו על הדף. היא הדביקה מין שד ואמרה: "השד הזה מבצע כל מה שאני רק רוצה." כשהחברות בקבוצה ראו את העבודה, אמרו: "השד נראה מין גבר יפני קשוח, גדול וחסון ומתחתיו נמצאת דמות קטנה של אישה שמסתכלת אליו בפחד ובכניעה... " לימור המשיכה להתבונן ואמרה שכנראה היא חוששת מהיציאה למסע והיא מצפה למישהו חזק וכל יכול שיעזור לה ויוביל אותה למקומות הנכונים. בחיים שלה, היא נשארה תקועה במקום בטוח-  באזורים של וודאות, ואף פעם לא עשתה שינויים ולא העזה ללכת למחוזות חדשים ולא ידועים. בשלב זה היה ברור שהיא באה לקבוצה במטרה לעשות שינוי בחיים, לממש את עצמה. היא לא רצתה יותר להיות כנועה ומרצה ולהישאב לנוחות של השגרה.
 
 
מירי עברה תהליך של היפתחות לעולם וביטוי אישיותה וייחודיותה החוצה ממצב של סגירות וחיים בתוך עצמה שנים רבות. התהליך בקבוצה והמגע עם היצירה שיקף והבהיר למירי את הפנטזיה והחששות ועזר לה להרגיש חזקה ואמיצה ולהתבטא בקבוצה ואח"כ בעולם בחוץ- בחיים.
מירי הביאה לקבוצה את הפער בין עולמה הפנימי לחיים בחוץ. סיפרה על הפנטזיה למלא את הבית רק בדברים שהיא יוצרת וזה לא קורה בינתיים. אמרה: ליצור דברים משלי ולהציגם לראווה – זה להציג את עצמי. אני חושבת המון על מה אני רוצה בבית, הרעיונות מתחלפים כל הזמן ובמהירות ואני לא מצליחה.
בפגישה אחר כך מירי סיפרה על אבא שנפטר כשהייתה בת שנה ואחיה שנהרג שהייתה בת 15. אירועים אלו לימדו את מירי ליצור גבולות ולשמור על עצמה. סיפרה שחייתה מתחת לאדמה... ללא שם, ללא טלפון. המוות והעיסוק בו מתיש אותה, כמו מלחמה אינסופית. אמרה: "לא תמיד אני יכולה למצוא בתוכי אהבה, חום ורגישות".
בהמשך המסע, תוך כדי הרגשה שההיפתחות אפשרית, הציגה מירי דימוי של דבורה ואמרה: הדבורה זאת אני. אני נמצאת היום בכל מיני מקומות, טועמת, מנסה, בודקת. אני אמנם לא מלקקת דבש, לא קל, אבל אני מתחילה להנות. המטרה בכל ההסתובבויות האלו וההשתוללויות זה למצוא ולייצר את הדבש של עצמי, לייצר את הדבש שאני רוצה להיות. בדמיוני אני רואה את הדבורה עם המון עשייה ויצירה. פתאום נהניתי שהדברים לא מתוכננים...אני רואה בדמיוני איך הדבורה מטיילת מפרח לפרח ורוצה לעשות המון רעש. לפעמים אני חושבת שכשאני בהרבה מקומות אני מאבדת עומק, אבל אני מרגישה את הצורך האדיר שלי לטעום. הדרך שלי למצוא את הסגנון שלי ואת עצמי יהיה מתוך הטעימות שמחוצה לי- בעולם בחוץ.
 
 
מירי יצרה עבודה מחימר וקראה לה בלוטת מגן ( הבלוטה הנמצאת בצוואר). את הבלוטה האטומה פתחה בפתחים בצורות שונות- היצירה נפתחה ונשמה לרווחה. מירי אמרה שהיצירה מראה את ההיפתחות שלה לעולם ואת הנוף המרהיב המשתקף מהפנים לחוץ ומהחוץ פנימה.
 
 
לקראת סיום הסדנה, יצרה מירי שלוש קופסאות שבתוכן מתנות מטפוריות אותן מרגישה שקיבלה במסע שלנו: קופסת האורך רוח- אויר, בקופסה השנייה קיבלה מעוף ובקופסה השלישית קיבלה אומץ. היא אמרה: צברתי כאן המון דברים, זה יושב בתוכי ואני מרגישה שעכשיו, אני יכולה לבוא לידי ביטוי. כל השנים התרחקתי מאנשים כי לא יכולתי להתערבב, כי לא היה לי מקום. כאן בקבוצה יכולתי לחוות סביבה מאפשרת ותומכת, אני מרגישה כאן מלאה בצבע.
 
 
בעבודה האחרונה יצרה מירי שתי ידיים בצבע, שביניהן נוף: שמש, שמיים. הייתה שם נמלה שנתנה למירי גרעין חיטה. הנמלה כביטוי לתהליך שעברה מירי במסעה, תהליך בו הייתה עסוקה באיסוף  וליקוט עצמי. גרעין החיטה שממחיש למירי את הפוטנציאל שבה. מירי הפכה את הקושי לסוג של כוח. היה ברור שבסיום המסע התמלאה מירי באנרגיה עצומה ליציאה החוצה ולביטוי עצמי בעולם.
 
 

דף הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר|
כל הזכויות שמורות © 2010