הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר

מאמרים / לא סתם משחק ילדים / נטע פלג

תפסיק כבר לשחק ובוא הביתה להכין שיעורים! למה אתה מבזבז זמן על משחקים טיפשיים בשעה שיכולת להתאמן בפסנתר? לא משחקים לפני שמסיימים שיעורי בית! צעקות מוכרות בכל בית בישראל..
שם המשחק: חובות, מטלות, לקיחת אחריות.
אבל מה לעשות שמשחק הוא בעצם הדבר הכי רציני שקיים?

זורקים ילדים
"משחק אצל ילדים הוא כמו מילים אצל מבוגרים", מסביר רונן רז, פסיכולוג קליני ומומחה לטיפול בילדים. "ילד לא יבוא ויאמר: 'אני סובל כי אין לי חברים', הוא יראה את זה במשחק. המשחק הוא בעצם שפה. אצל ילדים כל הרגשות, ההתלבטויות והקונפליקטים מתבטאים דרך משחק, ומעט מאוד במילים.
"ילד יכול לשחק עם החיות, ולספר: הכלב נורא רוצה שיהיו לו חברים, אבל אף אחד לא רוצה להיות חבר שלו והוא עצוב בלילה. הוא מנסה להתיידד עם הנחש והנחש מכיש אותו. זהו שיקוף של מצוקה חברתית שבה הילד נתון.
הילד יכול להכניס למשחק דמות אב אגרסיבי, כשהוא בוחר אבא-אריה אלים ומרביץ, שכועס על הילד ומפחיד אותו. בגלל ההרחקה, הילד יכול להעלות את התכנים יותר בקלות – הוא לא מדבר על עצמו, אלא על החיה."
"ילד שהגיע אליי לטיפול לקח בובה ואמר לי: 'בוא נשחק'. ואז הוא התחיל לשחק בה כמו בכדור, כשאנחנו מתמסרים בה והוא צועק: תפוס, זרוק. בשלב כלשהו הוא הוסיף צעקה: 'זורקים ילדים', וביקש שאצעק זאת גם כשאמסור לו את הבובה. מאחורי המשחק הזה עמדה אלימות במשפחה ותחושה של הילד שהוא מוזנח ודחוי, שהוריו לא מצליחים להכיל אותו ואת רגשותיו".

"זה שאני מנצח אומר שאת מסכנה"
דרך משחק מבררים הילדים כיצד הם מרגישים, ולומדים להכיר את עצמם ואת העולם הסובב אותם. לפעמים הם מכינים את עצמם ללקיחת תפקידים בבגרות, ולעתים הם מבטאים מצוקות וקונפליקטים קשים מחיי היומיום, עימם הם מנסים להתמודד באמצעות המשחק.
ילד החי במשפחה אומנת הגיע אליי לטיפול בעקבות קשיים רגשיים. במשך חודשים
הוא רצה לשחק שוב ושוב את משחק הזיכרון, אך בכל פעם שניצח אותי הוא נראה
עצוב. שאלתי אותו: מה אומר הניצחון שלך עליי? והילד השיב: "שאת מסכנה ואני
צריך לרחם עלייך".
במהרה עבר נושא השיחה לאמו של הילד. הוא סיפר שאין לה בית והוא מרחם עליה.
היו לו תחושות אשמה גדולות על כך שלו עצמו יש בית ואילו לה אין, ויחד עם זאת הוא
הרגיש שאין מי שישמור עליו שכן אמו חלשה, ולכן עליו להיות החזק.
רק לאחר פגישות רבות נוכח הילד לדעת שאני, כמייצגת את אמו, אינני חלשה כאמו גם כאשר אני מפסידה, הוא הרגיש מוגן ולמד לשמוח בניצחונותיו.
בן להורים גרושים שהתגורר עם אמו הגיע לטיפול על סף גיל ההתבגרות, כשהוא מנסה לגבש לעצמו זהות גברית חזקה ובוטחת. הוא ביקש להמחיז שוב ושוב הצגה שבה היה השוטר הגיבור, ואילו אני גילמתי לבקשתו את המלכה הרעה שמנסה להרגו. בכל פעם שהשוטר גבר על המלכה הוא הכניס אותה לכלא, אך כעבור זמן קצר שחרר אותה לארמונה והיא המשיכה בניסיונותיה להרגו.
ילד זה ביטא את חששו מפני אם שנתפשה על ידו כדומיננטית ו"בולענית", כזאת
שעלולה "לקטול" את זהותו הגברית המתפתחת. דרך ההצגה הוא חיפש דרכים
להשאיר את האם חזקה, אך יחד עם זאת להשתחרר מהשפעתה ה"מסרסת", עד
שבסיום השנה הגיע לסצנה הגואלת: המלכה נשארה בארמונה והבטיחה שלא לפגוע
יותר בשוטר, ואילו השוטר בנה לעצמו ארמון לתפארת משלו. תהליך ההיפרדות
מהאם ויצירת הזהות הגברית עלה מדרגה.
תוקפנות היא אחת מהבעיות השכיחות שמתבטאות דרך משחקים, מספר רז: "ילד
בחר לשחק בנמר שערך קרבות עם כל החיות והרג אותן בזו אחר זו. במהרה נוצר
שדה חללים מסביבו. שאלתי את הילד: איך הנמר מרגיש?, והוא אמר: 'הוא כועס, הוא
הורג את כולם, הוא הכי חזק והכי גיבור'. ואז הנמר המשיך להרוג עוד חיות, ושאלתי:
ואיך הוא מרגיש עכשיו? הילד אמר: 'הוא הכי חזק, אבל הוא מרגיש מאוד לבד'.
מהמשחק שלו ניתן היה להבין שהילד צריך להיות הכי חזק, כי להרגשתו אין אף אחד
שיכול לשמור עליו, ואז הוא צריך לשמור על עצמו".

"אין חוקים!"
ויש גם משחקים מובנים יותר שבהם ילדים בוחרים, כמו דמקה. במשחק מובנה יכולות להשתקף בעיות של חוקים וגבולות. רז: "הילד בא ואומר: 'אסור לאכול אחורה', ואז מגיע תורו והוא אוכל אחורה. הוא יכול להפוך את החוקים, לרמות ובסוף ללעוג לי: 'תראה איזה אפס אתה'. ואז אני, כמטפל, רואה מה קורה לי מבחינה רגשית: אני נעשה מתוסכל, מרגיש שלועגים לי ומבין שהרגשות הללו בעצם שייכים לילד והוא מעביר אותם אליי.
אני בודק האם התחושה שלועגים לי, צוחקים עליי, זה מה שהוא מרגיש, או שזהו סגנון ההתחברות הכושל שלו. במילים אחרות, האם הוא הקורבן או התוקפן. בדמקה יכולים להופיע גם תכנים משפחתיים, למשל ילד שאומר לי: 'אבא שלי לא מפסיד כמוך', או 'הלוואי שאבא שלי היה משחק כמוך'. דרך זה הוא מביא אינפורמציה על המשפחה."
"משחקים מובנים מעלים הרבה בעיות של גבולות – תופעה מאוד שכיחה היום", אומר רז. "ילד שיש לו בעיה עם חוקים וגבולות יעוות וישנה כל הזמן את החוקים, או במקרים קיצוניים יכריז: אין חוקים! הכל מותר! אבל אם אין חוקים, לילד אין הרבה סיכוי לנצח אותי. אם הכל מותר – גם לי הכל מותר..
אחרי זמן מה אני מראה לו שאני מנצח אותו, ואז הוא עצמו מתחיל להציב חוקים, כי רק כך יש לו סיכוי לנצח אותי. וזה כבר הטיפול: הילד מבין בעצמו, בצורה של חוויה פנימית אישית, שחוקים זה דבר טוב ששומר עליו. זה לא כמו שמבוגרים שונים מנסים לחנך אותו שהחוקים חשובים, בדרך הזאת הוא חווה את הצורך הזה בעצמו".

איך עובד התהליך הריפויי?
התהליך הריפויי כולל, קודם כל, את ביטוי הרגש. מקל מאד על הילד שהוא מקבל לגיטימציה לבטא בחדר הטיפולים תכנים ורגשות שלא עולים ביומיום, כמו כעסים על ההורים, תחושת בדידות ועוד.
במשחק יכול הילד לבטא תחושות אלה בכך שהעגל כועס על אמא פרה כי החלב שלה לא טעים, ונושך אותה. בדרך זו הילד לא מרגיש מאוים לבטא את הכעסים שלו. ילד יכול לבטא תוקפנות על אמא בעקבות לידת אח ותחושתו שנגזלה ממנו תשומת הלב, והמטפל מעודד אותו לבטא תוקפנות דרך המשחק. זה יכול להיות מלווה בפרשנות של המטפל, שאומר: "ילדים לפעמים כועסים על האימהות שלהם". לרוב, הילד יהנהן בראש ולעתים אף יודה שגם הוא לפעמים כועס על אמו.
מתן לגיטימציה ושם להרגשה, הוא חלק מאוד חשוב מהטיפול. במהלך הטיפול מופיעה דינאמיקה רגשית שבה הילד כועס, מאוכזב, מרגיש לבד ומבטא עד כמה הוא רוצה שיאהבו אותו. ילדים יכולים להתחיל משחק ב"אני כועס וחזק ואל תגעו בי כי אחריב הכל", וכעבור כמה פגישות יגיעו לביטוי רגשות יותר חמים ורכים, כמו הצורך הגדול שמישהו שיאהב אותם וישמור עליהם. משחק יכול להתחיל בכעס ומלחמה ולהגיע לכאב ובדידות.
לעתים, תוך כדי משחק נותן המטפל לרגשות ולתכנים שעולים פרשנות: "נראה לי
שגם אתה לפעמים מרגיש שאתה חייב להיות חזק, כי אין אף אחד ששומר עליך", או "אתה מרגיש לבד ונורא רוצה שיאהבו אותך". זהו החיבור בין חדר הטיפול למציאות. הילד לומד שזה מה שהוא מרגיש ורוצה וזה בסדר, הוא לא "דפוק" וזכותו לרצות שיאהבו אותו. כי הרי הוא לא רוצה להיות הכי חזק, מה שהוא באמת רוצה זה קשר, והוא מבטא זאת דרך המשחק.
חיבור נוסף למציאות הוא בהדרכת הורים, אשר חייבת ללוות טיפול בילדים. המטפל יכול לומר להורים: "הילד נמצא במקום שהוא מאוד צריך חוקים וגבולות", ומדריך אותם איך ליצור גבולות גם בבית כדי שתהיה התאמה בין התהליך בחדר לבין מה שהילד עובר בחיים. כנ"ל בעבודה הטיפולית על קשרי חברות.
היתרון בטיפול בילדים הוא שהשינויים הם מאוד ברורים ומהירים. לילדים יש כוחות התפתחות בריאים וחזקים. ילד הוא הרבה יותר חי ודינאמי ממבוגר, והרצון הפנימי לתיקון, לריפוי ולהתפתחות הרבה יותר חזק אצלו. זהו תחום מאוד אופטימי.
 
 

דף הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר|
כל הזכויות שמורות © 2010