הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר

מאמרים / הכתיבה כבית / עדי שפירא

הכתיבה כבית
"הכתיבה עשויה להיות בית של מלים וחלום, ממנו אתה יוצא לצפות מעבר לעצמך ובו מתרחש המסע הנפשי אל תוכך פנימה". אדיר כהן (הדף המפוכח, 1995)

בנייתו של בית העשוי מילים וחלומות נמשכת כל עוד נשמה באפנו, או לפחות כל עוד אנחנו בעלי תודעה, זהו ייחודה של הכתיבה הטיפולית והיצירתית.
"הבית הזה חסין בפני רעידות אדמה, אך מטלטל תמיד ומאיים לקרוס ברעידות הנפש המתחוללות בתוכו, אתה קובע מזוזה על משקוף דלתו כדי להגן עליו מפני השדים, אך הם מחוללים בחדריו...." הבית הזה איתן למרות שהוא מלא בכל מה שנחוץ כדי לייצר דרמה טובה - מתוקף היותו בית של מלים בכוחנו לבנות ולהרוס אותו בכתיבתנו, להוסיף אגפים, להפריד ולחבר חדרים. אנו יוצאים ממנו וחוזרים אליו - הבית הזה הוא אנחנו.

החלום כמקור לסיפור
הסיפורים האותנטיים ביותר שלנו הם אלה המופיעים בחלומותינו "התחל מן החלום וממנו החוצה" כתב יונג (יונג 1957) המפתח לכתיבתנו את עצמנו הוא החלום, עלינו לצאת בעקבותיו לגלות את משמעותו ולבחון אותו לעומקו.
הכתיבה את עצמנו לעולם אינה מושלמת – כמו החיים – היא חותרת לנדבך נוסף של ההכרה, למרקם נוסף של מציאות ודמיון.

בכתיבה, כמו גם באמנות, משולבות הבריחה והפגישה, אנו בוחרים את המרחק הנכון לנו ביותר מן הסיפור אותו אנו עומדים לספר. בדומה למרחק האסתטי (רוברט לנדי) שאנו יוצרים בטיפול בדרמה. חיבור סיפור או מחזה הרחוקים מאיתנו, לכאורה, רק כדי לגלות שאנו הגיבורים הראשיים בתוך מחזה חיינו.

"אני דבקה בעולם שנוצר ע"י האמנים מפני שהעולם האחר מלא אימה ואינני רואה לו כל מרפא". כתבה אנאיס נין (נין 1967) אמנית הכתיבה היומנית.
בכתיבה אנו יוצרים את העולם, מעצבים אותו ככל העולה על רוחנו, זהו עולם בו גם חוקי המשיכה לא חלים עלינו, רק אם נרצה בכך.

שילוב החלום והמציאות – עבודת האמנות והיצירה - הם לכשעצמם מביאים למרפא ומביאים לידי ביטוי את החיבור למקומות הבריאים שלנו.
(כך גם בטיפול בדרמה וסיפור - החיבור למקומות הספונטניים, הבריאים והראשוניים ביותר שלנו, כמו באמצעות משחק למשל).
את הסיפור שלנו אנו יכולים לכתוב על דף נייר, לרסס על הקיר, לכתוב עם אצבענו על החול ואפילו לחרוט על גופנו.

לגלות את עצמנו באמצעות כתיבה
חלק מהסיפורים נכתבים ונדחפים למגירות, מתויקים בארגזים או מצטופפים בארונות ישנים. חלקם רק ממתינים למישהו שיפתח את דלת הארון כדי שיוכלו להתפזר לכל עבר (אצל חולים סכיזופרניים למשל, שערו בנפשכם דלת נפתחת וערימה של סיפורים מגובבים נלחצים ונופלים האחד על השני, מתערבבים זה בזה, תוך ניסיון נואש לחבר מכל אלה סיפור אחד, אסוציאטיבי, חולה).

חלק מהסיפורים נמצאים בתוכנו, גולמיים כמו בשר נא, ועדיין אין לנו את הכלים או אפילו את המלים המתאימות, בכדי לדעת איך מגישים בכלל מנה כזאת.
הסיפורים הכתובים בעור – מספרים מה היינו או מה היינו רוצים להיות.
מה מעצים אותנו, למי או למה אנחנו מתגעגעים (מזכיר לי רוכב הארלי מסוקס שפגשתי בניו-יורק ועל זרועו קעקוע עם דיוקנה של אמו).
הסיפור יכול להשתנות גם כאשר הוא חלק מהגוף ומשמש כתזכורת לסיפור אחר שהיה ונגמר, חלק מהעבר שלנו או סיפור שהיה ולא הושלם או אולי בכלל מייצג אותנו בגלגול קודם.
הכתיבה מאלצת אותנו לחדול ולהסתתר מפני עצמנו, אין לנו ברירה אלא לשמש שחקנים ראשיים. ככל שאנו מרבים לכתוב ומחצינים בכך את פנימיותנו אנו נדהמים לגלות, שחיינו אינם משעממים כפי שחשבנו ואולי היינו רוצים שיהיו... הם מלאי דרמה וחיוניות, תוססים, מפחידים, בנאליים וביזאריים באותה המידה. "הכתיבה פותחת בחיפוש אחרי האני" (אדיר כהן 1995) בניסיון לגלות מיהו האני האמיתי, מעבר למסכה שאנו עוטים. הכתיבה היא כמו מראה, קריאת עצמנו כפי שאנו משתקפים בכתיבתנו.
לעיתים אנו מוצאים דמות מוכרת, נשכחת ואהובה, ולעיתים אנו מביטים בבבואה זרה.
הכתיבה היא ניסיון להציץ מתחת למסכה, רק כדי לגלות, לעיתים, שאין לנו שמץ של מושג מה מסתתר לו שם מתחת.

תרפיה בכתיבה
בשנים האחרונות זכתה התרפיה בכתיבה לעדנה מחודשת, משום הצורך כמו גם ההכרה בחשיבותו של המבע בכתב, העולה לעיתים בחשיבותו על הדיאלוג הטיפולי הישיר: "לכתיבה יש ערך טיפולי רב בהיותה כשלעצמה פועלת במישרין על הנפש ומעניקה סדר לכוחותיה ע"י מעשה היצירה שבה. התהליך המטאפורי של הביטוי הדמיוני מרפא, כשם שלחלומותינו לעיתים יופי רב בזכות עצמם והם משפיעים על יחסינו עם העולם. היא אחד האמצעים להבין את חוויית המציאות, ובהיותה נובעת מפנימיותנו היא עשויה להעניק לנו תשובות אמיתיות יותר ורלוונטיות יותר מן האמיתות הכלליות והמקובלות" (אדיר כהן 1995).
הכתיבה תרפיה עברה גלגולים שונים, וכונתה בשמות אחרים, כמו "כתיבה אינטואיטיבית" למשל – בעיקר כדי להופכה לאטרקטיבית ונגישה יותר לקהל הרחב. לסדנאות הכתיבה האינטואיטיבית ערך תרפויטי, גם אם לא במוצהר או במתכוון.

ובנימה אישית..
תחת ההנחיה הנכונה ואפילו בקבוצת עמיתים או לבד, המלצתי החמה היא, לכתוב! כתבו את החלומות שלכם ופרשו אותם לבד, או בעזרת אנשים המכירים אתכם היכרות אינטימית.
נסו לכתוב כתיבה אסוציאטיבית כשאתם עם עצמכם, כשטוב לכם כשרע לכם, כשאתם מבולבלים וכשאתם יודעים.
רק אחרי שכתבתם את עצמיכם לדעת, עצרו לרגע, קראו את שכתבתם, נסו להוציא מהמילים את התמצית המרוכזת ביותר.
כתבו אותן שוב, כמו סיפור, כמו תפילה וחשבו היטב על המלים שאתם מפזרים מפזרות לרוח – מלים מכוננות עולם ובתוכו תוכלו לבנות לכם בית.
 

דף הבית| אודות| הצוות| טיפול באומנות| הפרעות קשב וריכוז| סדנאות וקבוצות טיפוליות| מאמרים| צור קשר|
כל הזכויות שמורות © 2010